מה עושים עם השפע?
עשו אומר ליעקב, לגבי המנחה שיעקב שלח אליו: "יש לי רב, אחי יהי לך אשר לך"
יעקב אומר לעשו בתגובה: "קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלוהים וכי יש לי כל".
"יש לי רב" – יש לי הרבה, ולכן אני לא צריך עוד. כל מה שתוסיף לי יעשה את ה'הרבה' ל'עוד יותר הרבה'. המצב לא ישתנה גם אחרי שעשו ישוכנע לקחת את המנחה הגדולה של יעקב.
"יש לי כל" – יש לי כל מה שאני צריך, ולכן כל מה שמעבר הוא לא נצרך.
"יש לי רב" – מבטה תחושה של עושר בעודף, ברמה שאינה מועילה מלבד ל'סטטוס'.
"יש לי כל" – משדר שכל מה שיש לי, יש לו ערך, ואיני חסר דבר.
אפשר לומר ש"יש לי כל" זאת הסתפקות במועט. בבחינת 'איזהו עשיר השמח בחלקו'.
אפשר גם להבין בכיוון ההפוך, ש"יש לי כל", זאת הבנה שכל מה שיש לי, יש לו מקום בעולמי. כל מה שיש לי הוא ברכה, ויש לו תפקיד בחיי. היינו, אין זאת הסתפקות במועט, או השלמה עם גורלי (לטוב ולמוטב) אלא הבנה שכל מה שיש לי, או אין לי, בברכה יסודו.
ניתן כך להבין את האמירה "קח נא את ברכתי אשר הבאתי לך". חלק מהברכה שהעניק לי הקב"ה, חלק מהשפע שיש לי, מיועד להיות מנחה בשבילך. זה לא רכוש שאמור להישאר אצלי.
יעקב מלמד אותנו שכל מה שיש לנו, הוא ברכת ה'.
ברכת ה', זה אומר שיש לי כל מה שאני שצריך, 'יש לי כל'.
ברכת ה', זה אומר שגם מה שאין לי, הוא ברכה.
ברכת ה', זה אומר שכל מה שיש לי, הוא מה'. מתוך כך נובע שהוא איננו שלי למטרת אגירה ובעלות וגאוה, אלא ניתן לי על מנת להיטיב עמו בעולם.
ברכת ה', מאפשרת, ומחייבת, להוסיף טוב, לא רק למשפחה הגרעינית, אלא גם למשפחה הרחבה. להשתמש בשפע לא רק לצורך מידי אלא גם להשקעה לטווח הארוך, ליישור הדורים (עשו), לשכנות טובה (שכם) ולהתבססות בארץ.
ברכת ה', זה אומר שאינני הבעלים המוחלט, אלא רק מי שהונח ה'יש' בידיו. כפי שהונח, יכול גם להילקח. (כפי שכבר נאמר: 'הדבר היחיד שאדם לוקח עמו לעולם האמת הוא מה שנתן לאחרים').
ברכת ה', זה אומר ש"יש לי כל" גם כשמורגש ונראה חסר גדול. גם בזמן של מחסור או אובדן גדול, גם כשאיננו יכולים לראות כלל מעבר לכאב, אנו יודעים, עמוק בפנים, שגם בזה נטועים זרעי צמיחה. אולי צמיחה אחרת ממה שדמיינו, אולי פתיחה לחיים שונים ממה שחלמנו, אבל זה לא אומר בהכרח שהצמיחה לא תהיה טובה והחיים יהיו פחות משמעותיים, להיפך.
ברכת ה', זה אומר להרגיש את הקב"ה מסוכך בכנפיו עלינו, תמיד.
יש זמנים שקל יותר לחוש זאת. יש מצבים שזה ממש קשה.
רבים אומרים שהשפע הוא ההסתר הגדול ביותר של ההשגחה הפרטית, שדווקא בזמן של חסר אנו חשים את קרבת ה'.
כל אחד זוכה לרגעים של חסד ואור. כל אחד פוגש את הקב"ה, גם במקומות של חסר וחושך.
במילותיו של המשורר חיים נחמן ביאליק:
" חָלְפָה עַל-פָּנַי נִשְׁמַת אַפְּךָ, אֱלֹהִים, וַתְּלַהֲטֵנִי,
וּקְצֵה אֶצְבָּעֲךָ הֶחֱרִיד רֶגַע מֵיתְרֵי לְבָבִי,"
יעקב אבינו מלמד אותנו לראות מלאכי אלוהים לא רק בעת הבריחה, בודד ונרדף, אלא גם כשהוא משתחרר מכבלי לבן, ונכנס לארץ עם משפחה גדולה ורכוש רב.
יעקב אבינו מבין שזאת ברכה שיש לו שפע שממנו הוא יכול להפריש מנחה גדולה לעשו.
בסופם של כל ההכנות, התפילות והמאבק, יעקב יכול לראות את הברכה, ואת כנפי השכינה, גם בעשו המגיע אליו וארבע מאות איש עמו.
