אנשים פגועים שווים יותר
"אתם חושבים שאתם פחות שווים כי אתם פגועים? אתם יותר שווים ויותר שלמים מרוב האנשים שפגשתי. למה? כי כל סדק שבכם הוא הזדמנות לאור ולצמיחה, ואני יודעת שאתם מתאמצים לנצל כל הזדמנות."
עשרות עיניים של נוער שוליים, חבר'ה שנמצאים בסיכון, ננעצו בי בחוסר אמון.
חלק מבני הנוער התחילו לנוע בחוסר סבלנות. ראיתי את המחשבות רצות להם במוח: 'עוד אחת עם הפילוסופיות שלה. כאילו שאפשר עם מילים יפות לשנות את אמת הקשה שלי'.
אני אחרי הוצאת גידול מהמוח שגרמה לנכות קשה.
"אני התעוררתי מניתוח להסרת גידול מהמוח, כשאני משותקת בחצי גוף, ועם פגיעות קשות ביכולות החשיבה של המוח שלי. אחרי מאמץ שיקום קשה וארוך הגוף שלי מתפקד טוב. המוח שלי נשאר עם חסרים. פעם הייתי גאון, עכשיו אני לא. עכשיו אני פגועה. עכשיו אני פגומה."
אני רואה אותם מתבוננים בי בחשד, אני נראית ממש בסדר, הולכת, מדברת, אפילו בהגיון.
"במוח שלי יש עכשיו חורים, פערים ביכולות. אבל אני? אני שלמה יותר היום, אני אדם טוב יותר עכשיו."
מישהו מתפרץ ואומר "איך זה יכול להיות? מי שדפוק, דפוק, וזהו, נקודה."
אחר מלמל תחת אפו "אולי היא חושבת שעדיף מוח עם חורים? אולי זה חלק ממה שלא בסדר אצלה?"
"איך זה יכול להיות שדווקא החסרים ממלאים אותי? כי המאמץ להשתקם חישל אותי, והניסיונות להשלים פערים בנו אותי. מי עוד צריך להשתדל כמו שאתם צריכים? כמה מאמץ זה דורש מכם פשוט להיות 'נורמלי'?"
הרבה ראשים מהנהנים. גופם מזדקף בכיסא. מישהו מרים את היד ומיד מתחיל לדבר: "לך זה הצליח. אבל מה קורה עם אלה שלא מצליחים?"
כל אחד יכול לבנות את עצמו.
"אין כזה דבר לא להצליח לבנות את עצמך", אני אומרת. "אולי לא תגיע לאן שתרצה, אבל לא משנה לאן כן תגיע – זה יהיה מקום טוב יותר מהיכן שהיית לפני שניסית. איך אני יודעת? כי עצם ההשתדלות להשתקם בונה בך משהו. ואת המתנה הזאת אף אחד לא יכול לקחת ממך."
בהרצאות שלי תוכלו לשמוע על דרכים וכלים להשתקמות ממצבים קשים במיוחד.
